לא תמיד זוכרים, אבל הבן הזה שלא יודע לשאול – מאוד מאוד רוצה לשאול. הוא פשוט לא יודע איך. הוא לא יודע איך לעשות את זה. זה חשוב לו, זה מעניין אותו, מרתק אותו, אבל יש לו איזה כשל חברתי. הוא פשוט לא יודע לפתוח שיחה, לא על הנושא הזה.

כאחד שנמצא בחזית ועוסק תדיר בהסברה, אני לנתקל לא פעם במבטים תמוהים כאלה, דווקא מהמקום שלי – החרדי. רבים שואלים אותי: "תגיד, יאיר, בשביל מה כל הבלגן? נראה לך שזה מעניין מישהו כמה באמת התקציב של החינוך החרדי או מה התרומה של ישיבת מיר לכלכלת ישראל? הרי אלו שרוצים לשנוא, והם עושים את זה במיומנות רבה, לא באמת משנה להם הנתונים, הם יודעים את הנתונים הרבה יותר טוב ממך ולמרות זאת הם מלהטטים בהם מתוך שנאה?"

אז זהו, שלא.

כמעט מידי שבוע אני נתקל באדם מן הצד החילוני של המתרס. לפעמים זה מגיש תכנית בטלוויזיה, מרצה באקדמיה, קצין בכיר בצבא או מנכ"ל בתעשייה, ואני מחליף אתם דעות ורעיונות. למעט חריגים ממש, כולם יוצאים מהשיחה בהתפעלות. שלא לומר בהפתעה. הם באמת ובתמים לא ידעו כמעט כלום אודות הציבור החרדי. לא על המתודה החינוכית שלו, לא על התרבות העשירה שלו, לא על מה שעושים שם בישיבות, ובוודאי לא על כלכלת הסתרים הסולידרית של המגזר החרדי.

לא אשכח סיור שערכתי פעם בעיר בני ברק, בסיור נכחו אנשי צבא בכירים מחיל האוויר. ביקרנו בישיבת פונוביז', בארגון חסד ובעוד מקומות, אבל רגע השיא היה דווקא לעמוד בצומת באמצע בני ברק. "מה הם כל העמודים הצבעוניים הללו?" שאל בן שיחי כשהוא מצביע על עמודי הצדקה של ארגוני החסד ועמותות הצדקה השונות. היה מדהים לראות את מבע פניו כשהסברתי לו שכאן ילדים ואברכים משלשלים מהמטבעות המעטות שבכיסם מתוך מטרה לסייע לאלו שיש להם עוד פחות.

האנשים שסביבכם לא תמיד שואלים, לפעמים הם אפילו מקטרים על "הדוסים האלה" אבל זה לא אומר שהם לא רוצים לשמוע. לפעמים הם כמהים לשמוע. אבל הם "שאינו יודע לשאול". ולכן, אומר בעל ההגדה "את פתח לו." אל תכפה עליו, אבל תאפשר לו, תשאיר תמיד דלת פתוחה לעניין אמיתי, לשיח כנה, להעניק תשובות נכונות לשאלות שבאות במקום.

לפעמים זהו העמית לעבודה, הבוס, הרופא, נהג המונית או כל יתר האנשים שאת פוגשים מידי יום. הסקרנות הבריאה והעניין שיש להם בכם, החרדים, ובעולם התוכן היהודי שאתם מייצגים קיימת. לא תמיד היא באה לידי ביטוי בשאלה ישירה, אולי מתוך רצון שלא להביך אתכם, אולי הם פשוט לא ידעו שקיימת תשובה, אבל החובה שלנו כלפי הבן הרביעי, האח החילוני שלנו, קיימת ונשארת. עלינו מוטל רק "את פתח לו", ולהשאיר תמיד תמיד את הדלת פתוחה.